"אם אפלוש לאדמתכם," איים פיליפוס מלך מוקדון על ספרטה, "אשמיד הכול: את השדות, את האנשים ואת העיר – כך שלא תוכלו להתאושש ולקום שנית."

בתשובת הספרטנים הייתה רק מילה אחת: "אם."

באותו הזמן עמד פיליפוס בראש הצבא המיומן ביותר עלי אדמות, ששיעבד והכניע כמעט את כל יוון. את כל יוון – למעט עיר אחת. מה, אם כן, גרם לעיר קטנה לענות בעזות מצח שכזאת לאיומי חורבן?

התשובה היא שספרטה לא הייתה סתם עוד עיר. מתישהו, ככל הנראה במהלך המאה השמינית לפני הספירה, קרה בה משהו דרמטי: רגל שתולה לצד רגל, מגן לוחץ לצד מגן, חצו הספרטנים את הר טייגטוס ואת פסגותיו המושלגות, המכשול הטבעי היחיד שחצץ בינם לבין שכניהם, וכבשו את אדמתם. הם הרחיבו את גבולותיהם פי כמה, תוך שהם מטילים על הנכבשים את אחד ממשטרי העבדות הקשים בהיסטוריה.

המאמץ האדיר שבהחזקת שטח כה נרחב אילץ את הספרטנים לשנות את הסדר החברתי שעל פיו חיו, וכך הפכו את עצמם לתופעה שכמוה לא הייתה בתולדות העולם.